<h1>כל בו סימן ע'</h1>
<h2>דף נד.</h2>
וכשמברכין על האור, אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכה, כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום, אבל לא על האור היוצא מן העצים ומן האבנים. לפי שטעם ברכת האור ביום הכפורים, לפי שפסקה הנאתו בו ביום, ועכשיו הותרה לו, ועל כן צריך אור ששבת. והיוצא מן העצים ומן האבנים לא שייך שבת. אבל במוצאי שבת של כל השנה, אין מקפידין לאור ששבת, שטעם ברכת האור במוצאי שבת כמו שמצינו באגדה בירושלמי [ברכות פ"ח ה"ב], במוצאי שבת זימן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור, ובירך בורא מאורי האש. ולפיכך מברכין במוצאי שבת על כל אור שבעולם, ואפילו על היוצא מן העצים ומן האבנים, לפי שזהו כעין ברייתו. אבל ביום הכפורים שאין לומר טעם זה, אין מברכין אלא על אור ששבת. ויש אומרים דאפילו במוצאי יום הכפורים מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים מעמוד ראשון ואילך.
<h2>דף קב:</h2>
ואין מברכין על הבשמים במוצאי יום הכפורים, ואפילו חל להיות בשבת, לפי שטעם בשמים במוצאי שבת להשיב הנפש היתירה הכואבת להליכת שבת, ובשבת זו אין בה נפש יתירה, מפני התענית, ולדברי האומ' שטעם הבשמים במוצאי שבת מפני שבכל שבת שובת אור של גיהנם ואינו מסריח, ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח, ועל זה מריחין בבשמים להגין מאותו הריח, לפי זה הטעם נברך על הבשמים אף במוצאי יום הכפורים שחל להיות בשבת. ולא כן כתב הרמב"ם ז"ל, ולא כן אנחנו עושין.
